ליווי טרנסווסטיטים פלדה מולה

היא התיישבה על ברכיה. רוק, זיעה, שיער סבוך. השפתיים רטובות.
תמצצי את זה.
היא לקחה את פיה. בחמדנות. בלי הפסקה.
זיינתי אותה בפה. עמוק.
עד שהרגשתי-עכשיו.

תסתכלי על המצלמה.
היא הרימה את מבטה. אני גמרתי. בפה. בפנים. על הלחיים. היא לא סגרה את פיה. בלעתי. לאט. עד טיפה.
כל הכבוד, נערות ליווי טרנסווסטיט.

הליהוק… עבר?

זו רק הסצנה הראשונה:).
צעד אחורה. המצלמה המשיכה לכתוב. פניה בפוקוס. הלחיים בזרע. השפתיים פתוחות מעט. עיניים מותכות. היא ישבה על ברכיה, אבל לא כאישה שבורה, לא כמקובלת. כבר לא אורחת. כבר חלק. כבר-לא רק חומר, הגיבורה הראשית.
לקחתי את השלט. לחץ על הכפתור. נשמע קליק של מנעול מגנטי. היא סובבה את ראשה.
מה זה?

אתה תראה.
הדלת נפתחה. שניים נכנסו. שחור. גבוה. בשקט. לבושים בשחור. באותו קצב. תירגע. כאילו לא בפעם הראשונה.
ליליה קפאה. לא בפחד-במתח. האצבעות רעדו. הכתפיים התרוממו. השפתיים נפתחות מעט.
התקרבתי, ישבתי על קצה הספה, לידה. הניח את כף ידו על גב ראשה.

אלה העוזרים שלי. הם כותבים. מונטאז’. אור. פוסט-פרודקשן. היא לגמה אוויר.

עכשיו?

כן. ליווי טרנסווסטיטים צריך לראות איך זה נראה.

א…

אתה יכול להתלבש אם אתה רוצה. אתה יכול לצאת. אף אחד לא מחזיק אותך.

שקט, כמעט בלחש. – אני לא רוצה ללכת.

תסתכל עליהם.
היא הסתובבה. הם עמדו. בשקט.
אחד-הניח את ידיו מאחורי גבו. השני-הוציא את הטלפון, הפעיל את הצילום.
הם לא חייכו. לא צחקנו. לא הגיבו. הם התבוננו. כמו מקצוענים. וכמו גברים.

הם רק יצפו.
השהה.

אם לא תזמין אותם בעצמך.
ליליה שאפה. ראיתי את הבטן שלה מתכווצת. איך הברכיים עוויתות.
איך השפתיים התכווצו-ממתח. ורצונות.

אני יכול.…

מה?

אם אתה אומר.

אני לא אומר כלום.

אז … …

תן לי מה?

היא הביטה בי

בעיניים — נצנוץ. הנרתיק רטוב, קורא. על הסנטר שלי יש שאריות של הזרע שלי.

שיישארו. ואם אחד מהם … רוצה … לא אכפת לי.

למה?

כי אני רוצה שיראו אותי. לעזאזל. צילמנו. כדי שלא אהיה רק אשתו של מישהו. והאישה שהם רוצים. הנהנתי. עשה סימן.
הראשון הגיע. ישבתי בכיסא. קרוב. במרחק של מטר. השני עמד מאחוריה. הנחתי את כף ידה על משענת היד.

עכשיו אתה הולך לעשות את מה שעשית קודם. רק לאט יותר. רק יפה יותר. רק תחת דעותיהם.
הבנת?
ליווי טרנסווסטיטים הנהנה. ישבתי על הספה. רגליים פתוחות. אצבעות על הדגדגן. לאט. אל תמהר. כאילו הכל מחדש. אבל עכשיו-מול שלושה גברים. ושתי מצלמות.
כל תנועה היא עבורנו הצופים. כל מי שאנח הוא שלנו. התכופפתי לאוזן:

תסתכל להם בעיניים.

למה?

כי אתה רוצה שהם ירצו אותך. ממש כאן.
היא ישבה על הספה. עירום. עם שפתיים רטובות ונשימה כבדה.
בין רגליה יש בהונות. לאט. בצורה חלקה. לא לעצמי. עבורם ועבורי.
עמדתי קרוב, כבמאי. האנשים שלי משני הצדדים. האחד הוא מולאטו, עוצמתי, עם תספורת קצרה, חולצת טריקו שחורה נמתחת על החזה כאילו היא עומדת להיקרע. השני למעלה. הכתפיים הן כמו דשי ארון. כהה עור, עם ידיים שיכולות להחזיק אותה בשלמותה.
הם התבוננו. בלי להתייחס יותר. כאילו זו לא אישה. א סצנה. מסגרת. חומר.
אבל ליליה לא פנתה. היא הביטה ישר. ראשית על אחד. ואז-על השני. ואז עליי.
אני רוצה, אמרה.

מה זה? הקול שלי היה שטוח כמו סכין.

אתם … שלושה.
ביחד?

כן, אחד בפה שלי, השני בפה שלי.…
שתקתי.
השקט נמשך שנייה. אולי שניים.
הנהנתי.

רד על הברכיים.
היא החליקה מהספה.
על הרצפה. בינינו.
הראשון הגיע מאחור. הוריד את החולצה.
בטן-בטן. ידיים-חבלים. הוא פתח את מכנסי הג ‘ ינס. שחרר את הזין.
גדול. שחור. כבד. מתוח.
“תמצצי,” אמרתי.
ליווי טרנסווסטיטים הרימו את עיניהם.
ולקחתי. היא פתחה את פיה כמו זונה בלי לשאול שאלות. הוא נכנס. לאט.
עד הגרון. היא השתעלה — לא דחפה. רק נאנח-ושוב עמוק יותר. היא החזיקה את ירכיה בידיה.
הרוק רץ במורד הסנטר.
השני הסתובב. הוא היה מאחור. הגשתי לו קונדום. הוא תפס את מבטו. נמתח בשקט. כרע על ברכיו. פיזר את ישבנה. הביט בי.
פי הטבעת יהיה שלי.
הוא הנהן. ראיתי אותו מסיע את ראשו בחריץ שלה. איך מחליק-לאט. איך היא נרתעת. הוא נכנס. לא קשה. לא בעדינות. גברי.
מיד – עד הסוף. היא צעקה, אבל לא הסירה את פיה. עכשיו היא הייתה בין לבין.
על הברכיים. יש לה זין מולאטו בגרונה.
בכוס-אחר. היא גנחה. רעדתי. הרוק זרם במורד הסנטר. ידיה החזיקו את ירכיה של הראשונה. הסתכלתי כשעמדתי מולה וידעתי: זה בדיוק מה שהיא רוצה.
היא לא הייתה אישה. לא הייתי אמא.
עכשיו היא הייתה חור. לגימה. כוס. פתוח. מוכן. זונה על הליהוק. רק בשבילי.
ישבתי בצד. לקחתי את המצלמה. עשה את הטריק. ההקלטה התקיימה.

דבר.
היא שלפה את הזין מפיה לרגע.

אני זונה. שלך. תזיין אותי.
ושוב-לקחתי. את עצמי.
החבר ‘ ה זזו. בסדר. אחד-זיין את הפה. השני הוא כוס. הצלילים שלה לחים, גרוניים. גופה הוא כמו גשר בינינו. כל תנועה היא גל.
כל דחיפה היא צליל. רוק. לחות. עור על עור. סימנתי. הראשון, עם גוף חזק, עם עור בצבע קפה כהה, שכב על הספה, זרועותיו פרושות, כאילו ידע שעכשיו היא תהיה שייכת לו לחלוטין. הזין שלו עמד-חזק, מחכה כמו חץ שנמתח לחריקה. הוא לא התקשר, הוא לא דיבר — הוא פשוט התבונן כמו גבר שבטוח: ברגע זה כל מה שהיא צריכה כבר מולה. ליליה קמה על רגליה. עירום. עם שיער מבולגן. על השפתיים יש עקבות של רוק וזרע. בין הרגליים — טיפות של תשוקה. היא לא שיחקה. לא התגלגלה. פשוט באתי והתיישבתי למעלה. לאט. אוחז בשפתיים. בליעה. לוקח. בלי גניחות — רק עם נשימה כבדה. כאילו לא הזין נכנס, אלא המהות של הגוף הגברי. עמוק. עד הסוף. ראיתי את גבה מקושת. כמו שאצבעותיו נאחזות בחזהו. איך היא נשכה את שפתה-והחלה לזוז. לא מהר. לא בשביל הצילום. למען עצמי. היא ישבה עליו.
הברכיים פרושות. הידיים על החזה שלו. הגוף נע בעצמו-בקצב, בקצב הנכון. עמוק. לאט. אין שאריות. כל תנועה היא כמו צעד עמוק לתוך עצמך. כמו וידוי. השני עמד מאחור. שקט. הוא נשם ישר, אבל מתח כבר פועם במבטו.
הוא התכופף. הוא העביר את כפות ידיו על גבה, על גבה התחתון. עצרתי על הישבן. פוצצתי אותו. הביט בי. הנהנתי. הוא פתח את הצינור. חומר סיכה-שקוף, חם על האצבעות. הוא לא מיהר. ראשית-אצבע אחת. לאט. דחפתי אותו פנימה. תפסתי אותו. הרגשתי את גופה מתכווץ.
איך השרירים מנסים להתנגד.
ליליה התכופפה.
הראש על החזה של הראשון. השפתיים פתוחות מעט. נשימה עמוקה. ונשיפה איטית. האצבע השנייה רחבה יותר.
הוא נכנס בזהירות, אבל בלי לשאול שאלות.
בלי תיאטרון. רק בידיעה לקחת אישה למקום שהיא עדיין לא הייתה עם האחר. היא לא ביקשה להפסיק.
רק אמר חירש, לחלל:

אני מוכנה. אל תפחד לשבור אותי. אני לא בתולת ים כבר הרבה זמן. הוא משמן את הזין. בשפע. מכוון את הנשימה. הוביל את הראש לכניסה.
השהה. מתח. המצלמה הלכה.
עמדתי מולה. בשקט. היא הרימה את מבטה. עליי. על הזין. ופתחה את פיה. נכנסתי. היא נרתעה-ממתח משולש. אחד בפנים. עמוק. השני-מוכן להיכנס. אני בגרון. בשלב זה בזמן לא היה קיים. רק צליל. גוף. רעידות. גריז. לחות. והיא-בשלוש נקודות, נצלבה. אבל לא סובל. היא מוצאת את עצמה, נותנת את עצמה.
הוא התחיל להיכנס לפי הטבעת שלה. לאט.
הדוק, מתיחה. עם כל מילימטר-גבה רעד.
היא לחשה, צרודה, בין שאיפה לדחיפה.
אתה … אתה לוקח אותי… תזיין אותי כמו כלבה.…
החזקתי את שערה. זיין בפה.
הראשון-סחט את ירכיה, החזיק אותה מלמטה. השנייה נעה מאחור, מותחת את החור האחורי שלה, עמוק יותר ויותר, עד שהיא התמזגה עם גופה באופן סופי.
עכשיו היינו בה, שלושתנו.
מאחור. מלפנים. אני בגרון. וזה לא היה פורנו. זו הייתה הקדשה.
היא רעדה. זיעה נשפכה על הגב. הרוק זרם במורד הסנטר. עיניים עכורות.
אבל היה טוהר בחושך הזה. אמיתי. זה כאילו היא הסכימה לליהוק בדיוק בשביל זה. לא לשחק. להיעלם. ולהופיע שוב. כבר שונה. היא רעדה. עליהם. סביבם. בתוך עצמי.
כל דחיפה מאחור היא כמו הבזק, כמו בעיטה עמוק מתחת לצלעות.
כל תנועה מלמטה היא כמו לזרוק על מדורה. הזין שלי בגרון. עמוק. בלי רחמים. בלי מילים.
היא לא דיברה יותר. רק צלילים.
רק נשימה. מרופט. חיה. חי. האצבעות נאחזו בעור של מישהו אחר. הברכיים רעדו. כוס מכווץ על הזין מלמטה. פי הטבעת-במתח, מתוח כמו מחרוזת. יכולתי להרגיש את גרונה רועד בכל דחיפה.
היא החזיקה מעמד. אבל כבר הייתי על הקצה.
“עכשיו,” היא נשמה. – אני לא יכול.…
הוצאתי את הזין מהפה. היא צווחה, התפוצצה. הגופה התכופפה. בשקט. ואז-בצעקות. כאילו התעצבנתי. אורגזמה היא כמו גל. אחד. השני. השלישי. ללא הפסקה. כאילו כל מה שהיא התאפקה במשך שנים יצא. היא גנחה בקול. ללא מסנן.
הפה פתוח. דמעות זולגות. הירכיים רועדות.
הפטמות הן כמו כפתורים. הבטן מתעוותת.
נתתי סימן. הם יצאו ממנה, שניהם. ליליה התמוטטה על הרצפה. על הברכיים. הראש למטה. שיער בזיעה. הגב מוכתם. הכוס פועם. פי הטבעת רועד.
הפה פתוח. היא לא בוכה. היא כאן.
התקרבתי. הסרתי את הגומייה. זין-רטוב, כבד.
“תסתכל עלי,” אמרתי.
היא הרימה את פניה. לאט. בצייתנות. היא פתחה את פיה.
אני גמרתי. ישר לפה. הרבה. עם אידיוט.
הראשון-הגיע מאחור. מלא בהצטיינות על החזה שלה. השני הוא על הפנים. לאט. בשפע.
עכשיו היא הייתה מכוסה בזרע. הכל. הפה חצי מלא. הלחיים נמצאות במסלולים.
צוואר, חזה, פטמות-מלא בהצטיינות. והיא חייכה. לא טיפש. לא זול.
וכך מחייכת אישה שסוף סוף הרשתה לעצמה להיות לא אישה, לא הגונה, לא נכונה.
זה אמיתי. כיביתי את המצלמה. הוא שתק. כי הכל כבר נאמר בגופה.